<h1>העיטור אות מ' מרד ש"ג</h1>
<h2>דף מח.</h2>
גרסינן בפרק נערה שנתפתתה אמר רב הונא האומר אי איפשי אלא היא בבגדה ואני בבגדי יוציא ויתן כתובה. וכתב גאון הא דאמר רב הונא הלכה היא דהא רב יוסף תני כוותיה.
<h2>דף סא:</h2>
השער השלישי נוטלות כתובה ותוספת. המדיר את אשתו מתשמיש המטה בית שמאי אומרים שתי שבתות ובית הלל אומרים שבת אחת. ואמר רב מחלוקת במפרש אבל בסתם יוציא ויתן כתובה לאלתר ושמואל אמר אף בסתם נמי ימתין שמא ימצא פתח לנדרו. המדיר את אשתו מליהנות לו עד שלשים יום יעמיד פרנס מיכן ואילך יוציא ויתן כתובה. וקימא לן כשמואל בתרווייהו דאמר אפילו בסתם נמי לא יוציא אלא ימתין.
<h2>דף ע.</h2>
המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות יוציא ויתן כתובה רבי יהודה אומר בישראל חדש אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה כו'. המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינים יוציא ויתן כתובה. המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה בזמן שהוא עמה בעיר חדש אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה ובזמן שהיא בעיר אחרת רגל אחד יקיים שנים יוציא ויתן כתובה. המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה יוציא ויתן כתובה מפני שנועל דלת בפניה. או שאמר לה על מנת שתאמרי לפלני מה שאמרתי לך או מה שאמרת לי או שתהא ממלאה ומערה לאשפה. אמר רב יהודה אמר שמואל שתהא ממלאה ונופצת. ירושלמי תמן אמרין כמעשה ער ואונן. במתניתא תנא על מנת שתמלא עשרה כדי מים ותערה לאשפה. ואמר רב כהנא המדיר את אשתו שלא תשאל ושלא תשאיל נפה וכברה רחים ותנור יוציא ויתן כתובה. וכן היא שנדרה שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה תצא בלא כתובה.
<h2>דף עז.</h2>
גרסינן בפרק המדיר האיש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים במומין קטנים אבל במומין גדולים כופין אותו להוציא. ופסק רבינו חננאל כמאן דאמר נולדו וכל שכן היו. והלכתא כחכמים ובכולהו אין כופין.
ואלו שכופין אותן להוציא מוכה שחין ובעל פוליפוס והמקמץ והמצרף נחושת והבורסי וכו'. ואמר רב האומר איני זן ואיני מפרנס יוציא ויתן כתובה אזל רב אלעזר אמרה לשמעתא קמיה דשמואל אמר אכסוה שערי לאלעזר עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון. ופסקי רבוותא הלכתא כשמואל. ומסתברא מדקאמר עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון שמע מינה דכל היכא דקתני יוציא כופין משמע. אבל רבינו חננאל כתב ירושלמי סוף פרק אלמנה (פי"א דכתובות ה"ז) תמן תנינן גט המעושה בישראל כשר אמר שמואל אין מעשין אלא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט והתני שניות אלא כגון אמר שמואל והתני המדיר וכו' עד יוציא ויתן כתובה שמענו שמוציא שמענו שכופין. וכתב רבינו חננאל שמעינן דאין כופין אלא היכא דמפרש כופין אבל היכא דאמור רבנן יוציא ולא אמרו כופין אומרין לו כבר חייבוך חכמים להוציא ואם לא יוציא מותר לקרותו עבריינא אבל לכפותו לא מצינו. ירושלמי (גיטין פ"ט ה"ט) אמר רב ישראל שעישו כמעשה גוים פסול ובאומר איני זן ואיני מפרנס. תני רבי חייא וגוים שעישו כמעשה ישראל כשר אפילו אמר איני זן ואיני מפרנס אמר רבי יוסי מתניתא אמרה כן והגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומר לך. ובנוסחא דרבינו חננאל איפכא ישראל שעישו כמעשה גוים כשר רב חייא בר אשי בשם איסי האומר איני זן ואיני מפרנס כופין אותו להוציא. רבי ירמיה בעי קומי רבי אבהו וכופין אמר ליה ועדיין את לזו אם מפני ריח רע כופין לא כל שכן מפני חיי נפש אתא רבי חזקיה רבי יעקב בר אחא רבי יוסי בשם רבי יוחנן האומר איני זן ואיני מפרנס אומרים לו או זון או פטור או פרנס או פטור ומהכא שמעינן דהכי הלכתא. בבלי אמר רב אסי אין מעשין אלא לפסולות כי אמריתה קמיה דשמואל אמר לי כגון אלמנה לכהן גדול וכו' אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה שאינה פסולה לו אין כופין. ורב תחליפא אמר שמואל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה כופין אותו להוציא וכן הלכתא. ובפגם אשה הוא דקא מיירי הכא. ודוקא שאין לו בנים אבל יש לו בנים מאשה אחרת אין כופין אותו. והאי דלא תני לה בהנך דרבנן דקתני ואלו שכופין אותן להוציא פריק לה רבא אידי ואידי בשוטים דבדברים לא יוסר עבד. והני דמתניתין אי אמרה הוינא בהדיה שבקינן ליה ומוכה שחין אי אמרה דיירנא בהדיה בסהדי שבקינן ליה אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אפילו אמרה דיירנא בהדיה בסהדי לא שבקינן ליה. ואי לא בעי לאפוקה ולמיסר איתתא אחריתי מפקינן לה מניה בעל כרחיה אפילו בשוטי ונותן לה כתובתה ויוצאה. ומדלא קא משני כי קתני מילתא דאיתה בין בארץ בין בחוצה לארץ ונשא אשה ושהה עמה בחוצה לארץ ליתה שמע מינה דאיתה אפילו בחוצה לארץ ולא אמרינן עון ישיבת חוצה לארץ גרים לה שהן עקורין וכדגרסינן (יבמות ס"ד.) ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המנין ולפיכך חלה הוא וכו' חדא דהשתא ליכא עון דחוצה לארץ דהקדוש ברוך הוא במימריה הוא דעבד ועוד אברהם שאני שלא הבטיחו הקדוש ברוך הוא בנים אלא בארץ.
